באוהאוס: התנועה שעיצבה את המאה

הכסא שעליו אתם יושבים? שולחן העבודה שלכם? המסך ממנו אתם קוראים את המאמר הזה? הם כולם תוצאה של זרם משמעותי בעיצוב, אולי אף המשמעותי ביותר של המאה ה-20 – הבאוהאוס.

על רקע התקופה ההיסטורית הסוערת בה נוסד הבאוהאוס, אופיו המהפכני והתהפוכות הדרמטיות שעבר הן צפויות ומובנות. רק 14 שנה פעל בית הספר של הבאוהאוס עד לסגירתו על ידי הנאצים, אך השפעתן הכבירה שינתה את האופן שבו כל אחד מאיתנו תופס אדריכלות, אמנות ועיצוב עד עצם היום הזה.

השלמת קריאה >> שפה חזותית של צורה וצבע

לידתו של זרם הבאוהאוס

השנה 1919. כן, לפני 100 שנה בדיוק. גרמניה אוספת את שבריה ומלקקת את פצעי מלחמת העולם הראשונה.

העולם בשיאה של התפתחות תעשייתית, מגלה את כוחו של החשמל ומתחיל לרתום אותו לתעשייה. בעקבות כך, חיי היומיום של האדם הפשוט – משתנים מקצה אל קצה.

גל הסוציאליזם ממשיך לשטוף את החברה. הפגנות, מחאות, וזרם אנושי אדיר של מליוני פועלים מציף את הערים בדרישה למגורים ולתעסוקה.

מעיר הבירה של ממשלת החרום באותה התקופה, וויימאר, יוצאת הקריאה לפתרונות שיקום יעילים ומהירים להמונים. האדריכל וולטר גרופיוס ממונה על ידי הממשלה הגרמנית להקים מכון שיסייע בשיקום המדינה, מבחינה חברתית ותרבותית.

בית ספר חדשני לעיצוב

גרופיוס מייסד את ה'באוהאוס' – בית ספר חדשני בגישתו לעיצוב.

הוא מעודד את תלמידיו לאמץ המצאות טכנולוגיות חדשות, ולשלב בין אמנות ואומנות, כדי להצליח בסביבה מודרנית ולשרת ביעילות את ההמונים.

למרות תקופת תפקודו הקצרה, השפעתו היתה ארוכת טווח, והיא זו שהגדירה את כל מה שמובן לנו מאליו בעיצוב המודרני.

לעצב את העולם מחדש

מפנה המאה הקודמת היה עידן של מהפך. שינויים דרסטיים בכל דיסציפלינות החיים, אלצו את האדם להסתגל או לחדול. רבים התאבדו ואחרים – אבדו את שפיות דעתם. מי שבכל זאת המשיך הלאה בהצלחה, היה זה שידע לאמץ את החידוש ולרתום אותו לעשייתו – נשמע מוכר?…

עם סיומה של מלחמת העולם הראשונה, המצב רק החמיר. האווירה היתה רוויה ייאוש מצד אחד, והתפכחות מצד שני. התעורר צורך דוחק לעצב את העולם מחדש, תרתי משמע.

על הרקע הזה הנצה תנועת הבאוהאוס.

הבשורה: לאמץ טכנולוגיה, לטשטש גבולות

כדי לבנות את גרמניה מחדש, במהירות, ובמינימום תקציב, הבאוהאוס עודד את תלמידיו לרתום את יכולות הטכנולוגיה, במקום להתנגד אליהן. מייסדיו האמינו שיש לעצב מוצרים לייצור המוני שיהיו יעילים, שימושיים ונגישים למעמד הפועלים, אך גם אסתטיים למראה. באופן זה הם חלמו ליצור עולם חברתי חדש ונטול מעמדות. האתגר היה לעצב לטכנולוגיה שפה אסתטית מתאימה.

בעוד שאסכולת הבאוהאוס האמינה שהמבנה עצמו הוא שיאו של העיצוב (מכאן השפעתה האדירה על האדריכלות), תלמידיה התמחו כחלק מחינוכם, בכל דיסציפלינות העיצוב – באמנות, בעיצוב, בטיפוגרפיה ובמלאכות ידניות.

הם שאפו ליצור את מה שמכנים בגרמנית 'גזאמט קונסט וורק' (למקרה שתהיתם, כך מבטאים את זה) בתרגום פשוט: עבודה טוטאלית של אמנות. הכוונה היא לסינתזה בין אומנויות שונות, דיסציפלינות עיצוב ויצירה של חוויית אמנות רב-תחומית.

מתחילים מהיסודות

סילבוס הלימודים בבאוהאוס נבנה ואורגן בקונסטרוקטיביות האופיינית לו, ושיקף את התאוריה, הלכה למעשה.

כשהוא מתחיל מהבנה מוצקה של יסודות העיצוב – קומפוזיציה, תאוריה של צבע, ורזיהן של מלאכות ידניות, ובונה עליהן בהדרגה עוד תחומי עניין וידע.

שיטת האמן והשוליה

באוהאוס, בגרמנית – צריף פועלים. בכל אתר בנייה בגרמניה של אותה תקופה, היה ממוקם ביתן קטן. בימים גשומים היו בעלי המלאכה עובדים בתוכו על ייצור ועיצוב אלמנטים שונים למבנה עליו הם עמלים. הם חלקו את הידע זה עם זה, בשיטת האמן והשוליה.

נאמנה לעקרון זה, שילבה תוכנית הלימודים בבאוהאוס בין תיאוריה לתרגול, בין הבנה להתנסות ועשייה בשטח.

טשטוש מעמדות בין אמן לאומן

בגלל שאיפתם לנפץ את הפרשי המעמדות בין האמן והאומן, לימדו הקורסים בבית הספר של הבאוהאוס להתעלם מאינדבדואליזם, ובמקום זאת, להתמקד בפרודקטיביות, ביעילות ובאפקטיביות של העיצוב.

זה היה מוסד שבו נלמדו רזי העיצוב, כמו גם התאוריות והאמונות של יוצריו, ישירות מן המאסטרים הטובים ביותר. מדריכי הבאוהאוס היו ברמה הגבוהה ביותר של מיומנות והבנה בכל ז'אנר של אמנות, עיצוב ומלאכת יד. כל אחד מהם הביא את הפרשנות הייחודית לו לערכים הבולטים של הממסד.

הפילוסופיה: צורה נובעת מפונקציה

הפילוסופיה של הבאוהאוס דגלה בפונקציונליזם. לשיטתה, כל צורה נובעת מפונקציה. כל עיצוב צריך קודם כל לתת מענה יעיל לצורך מעשי ושימושי.

רבים מייחסים לבאוהאוס (בטעות) את הביטוי המפורסם Form Follows Function – צורה נובעת מפונקציה. למעשה, את המונח הזה טבע בשנת 1896, האדריכל האמריקני לואיס סוליבן, ממציא גורדי השחקים. עקרון זה יצק את האמונה הבסיסית עליה נשענה תורת הבאוהאוס (ולאחר מכן – הסגנון הבינלאומי כולו) ששאפו להפשיט כל עיצוב עד לצורתו הבסיסית והיסודית ביותר.

הבאוהאוס קרא להתנערות מהסגנון הפרוסי המצועצע ("קישוט הוא פשע"), במטרה להדגיש את האדם הפשוט ואת צרכיו היומיומיים במרכז האידאולוגיה התרבותית.

כך זה נראה

סגנון הבאוהאוס מתאפיין בקווים נקיים ופשוטים – ישרים או אלכסוניים, מאונכים או מאוזנים. סימני ההיכר שלו הן צורות גאומטריות בסיסיות שמפשטות את הצורה המורכבת, וטיפוגרפיה סאן-סריפית שוברת גרידים ומוסכמות. צבעי הבאוהאוס הבלתי מעורערים הם: שחור, לבן, אדום, צהוב וכחול.

בעיצוב מוצר השאיפה למינימליות מתבטאת, לא רק בצורה, אלא גם בחומר.

שימוש באלמנטים אלה הפך את מוצריו לקלים ופשוטים לייצור המוני.

רדיפת הנאצים ותפוצת הסגנון הבינלאומי

הבאוהאוס ייצג את הליברליזם השמאלני בגרמניה. ככזה, הוא נרדף עד חרמה עם עליית הימין, ונאלץ לנדוד מוויימאר לדסאו ב-1924. גם שהותו שם, לא ארכה זמן רב. באביב 1932 זכו הנאצים ברשות עיריית דסאו, ובית הספר גלה לבית חרושת נטוש בברלין, שם שרד מספר חודשים עד לסגירתו המוחלטת עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933.

הנאצים התייחסו אל הבאוהאוס כאל קומוניסטים מסוכנים. הם תיעבו את גישתם הבינלאומית, שהתנערה מגרמניות מסורתית, ותבעו ממיס ון דה רוהה – מנהלו השלישי והאחרון של בית הספר – לפטר את מוריו היהודים הרבים ולמנות תחתיהם מורים נאצים.

מיס ון דה רוהה סגר את דלתות המוסד ונמלט לארה"ב. כמוהו היו עוד מורים רבים, אשר היו מועדים לרדיפות וברחו מגרמניה, מהם אדריכלים יהודים שהגרו לישראל. ריכוז של דמויות מפתח התמקם בארה"ב והמשיך להטביע את חותמו בעולם האדריכלות והעיצוב של המאה ה-20.

כך נפוצה לכל עבר תורת העיצוב של הבאוהאוס, והפכה לסגנון הבינלאומי ששלט בעולם בין שנות ה-30 וה-60. סגנון אשר העניק לנו את סביבת המחיה המודרנית שאנו לוקחים כמובנת מאליה.

במשך שנים, הווה ה'באוהאוס' מעין חותם כשרות למוריו ולתלמידיו, אשר נרדפו על ידי הנאצים בשל הליברליות שלהם או יהדותם. כמה מתלמידי ומורי הבאוהאוס שלא עזבו את גרמניה בזמן, נרצחו באושוויץ. ביניהם, אוטי ברגר אמנית הטקסטיל, הציירת וכורכת הספרים פרידל דיקר-ברנדייס, הדוויג דולברג-ארנהיים האורגת, ואמנית המתכת לוטה מנצל.

רק לפני כעשור התחילו להשמע גם קולות אחרים. בוגרי באוהאוס שעבדו תחת הנאצים במלחמת העולם השניה – מי בכפייה מי ברצון, זאת לא נדע לעולם.

ערש המודרניזם והמינימליזם

הבאוהאוס הוא מאבני הדרך החשובות בתולדות המודרניזם והמינימליזם, בו, טבע האדריכל מיס ון דה רוהה את הסיסמה האלמותית "פחות זה יותר".

אם כל זה מזכיר לכם באופן חשוד את יצירותיו ותאוריותיו של מונדריאן, אתם לא טועים. לתנועת הדה סטֶייל שהקימו שנתיים קודם לבאוהאוס (1917) הציירים פיאט מונדריאן ותיאו ואן דוסברך, היתה השפעה משמעותית על הבאוהאוס, ועל עבודותיהם של הארכיטקטים שניהלו אותו – גרופיוס ומיס ון רוהה – אבות הארכיטקטורה המודרניסטית.

ואן דוסברך עצמו הרצה בבאוהאוס בין השנים 1921-1923, לעיתים עבד בשתוף פעולה עם אמנים אחרים שלימדו במוסד, ורעיונות זרמו באופן דו כיווני ביניהם.

מסר לעתיד: צורה נובעת מרגש

רבים מזהים הקבלה בין האנרגיות של ראשית המאה ה-20 לימינו אנו. בעולמות של אמנות, עיצוב ומלאכות אומן ידניות, מורגש הצורך ביתר שאת – לחשב מסלול מחדש.

שוב עולות סוגיות אתיות ופרקטיות כיצד ליצור בהצלחה עיצוב לעולם חדש. עיצוב שמשלב אדם ומכונה, מחבר בין אמנות לאומנות ויוצר סינתזה מולטי דיסציפלינרית בין תחומי העיצוב כדי להגשים יצירה שהיא 'גזאמט קונסט וורק'.

חגיגות ה-100 שנה לבאוהאוס, אינן סימליות גרידא, הן מנגנות לכולנו על מיתר רגיש ורועד. לא לחינם אנחנו מתחברים כעת אל סגנון העיצוב הזה, שאפשר להתחיל לקרוא לו בזהירות 'טרנד'.

הפעם אנחנו חולמים לעשות את זה נכון. לתקן את עקרון הבאוהאוס. להוסיף לו רגש, להתמקד באנושי. לדייק את הסיסמה ל"צורה נובעת מרגש" (form follows emotion) – ולא רק מפונקציונליות. לייעל, להוזיל, להנגיש, אבל לא לשכוח גם להרגיש.

בשינוי שהוא יצר ובאופן פעולתו, הבאוהאוס מציע לנו חרך הצצה אל הלא נודע. הוא מציע לנו הדרכה איך לנהוג בעולם של שינוי רדיקלי וחוסר ודאות. הוא מספר לנו סיפור על תנועת אוונגרד פורצת דרך, שאכן הצליחה לשנות את העולם. וככזה, הוא מספק לנו תקווה לעתיד טוב יותר.