יש לציין שבשכונה של פעם גרו כארבעים משפחות כמות שהיום מאכלסת בניין מגורים ממוצע חדש בירושלים, בעקבות הקמת הרכבת הוחלט להוריד את השכונה על חנויות השוק שלה. אך לטובת השימור ולזכרה של השכונה שלמעשה נקראה 'אהל שלמה' הוחלט להשאיר את חזיתות הבתים הקרויים בלעז פסאדות וליצור מעין גדר זכרון.
אלא שבחלוף השנים דברים לא נשארים כמות שהם בירושלים, והפסאדות זכו להיות קירות המשמשים כלי תקשורת לרחשי ליבם של עוברים ושבים שראו בהם לוחות ריקים כדי לכתוב דברים בפומבי, בשוק העיר, ולהנכיח קולות שלא ניתנו להם ביטוי ממסדי.
קירות ריקים מזמינים תערוכה
היה זה רק מתבקש למנף משאב קיים ולעשות בו תערוכה, גלריית המקלט שהיא הגלריה הראשונה בשכונה חרדית, הממוקמת ברחוב יהודה המכבי 7 במקור ברוך חמש דקות הליכה מהגדר המדוברת, יצאה ביוזמה שנענית לאתגר, בשיתוף עם מפעל הפיס ועיריית ירושלים.
בצוות החשיבה האמנותי השתתפו עציון מזרחי, שוקי דיין, נעמי גלבך וצביקה סלומון, והתגבש הרעיון לקרוא למיזם פסאדוס. להוציא קול קורא המבקש מאמנים ומעצבים גרפיים אורתודוקסיים לבוא ולהשמיע את קולם במרחב הציבורי ולמעשה לחשוב מה המגזר רוצה להגיד ולהציג זאת בריש גלי במרכז העיר.
מתוך המבחר המורכב מסגנונות וממקומות שונים בארץ, הוועדה האמנותית בחרה כשלושים יצירות.
הכרזות מצד אחד מותאמות בעין אוצרותית זו לזו (מבחינת גודל צבע והעמדה), ולגישת 'זמן רמזור' קרי לשמש דקורציה יפה לעוברים ושבים ברחוב הסואן והמרכזי רחוב יפו כמו גם לעוברי הרכבת הקלה הנוסעים בה. מצד שני, מי שיבקש להתעמק בהם יגלה תוכן מעמיק שכל אמן ביקש להביא ולספר על המתרחש מעבר לקירות או לפסאדה כמטאפורה לסטריאוטיפ שבו נתפסת החברה חרדית בחברה הישראלית. הקולות המגוונים מוכיחים את התפיסה ש'חרדים הם לא רק שחור לבן' וכי מדובר בעולם עשיר וססגוני ובו זרמים רבים.
כדי לכתוב דברים בפומבי, בשוק העיר ולהנכיח קולות שלא ניתנו להם ביטוי ממסדי, היה זה רק מתבקש למנף משאב קיים ולעשות בו תערוכה.
שחף בן שעיה מ'סטודיו גערטל' מציג שתי יצירות מתוך סדרה שלמה שגיבורה הוא דמות חרדית גמלונית המאויירת בקו אחיד ובמשטחי צבע דומיננטיים המתכתב עם הקו הדקורטיבי של מאטיס, החוקרת את העולם שמולה בהומור ובתחכום. ביצירה 'סולם' נראה משל לעולם ישר ועולם הפוך שסולם מחבר ביניהם. וביצירה 'סלפי' נראה דמותו של חרדי עם מקל סלפי המצלם את השמיים. ומעלה שאלות פילוסופיות על מהות הסלפי…
שמואל מונבז הלימי, מגיע לישראל מפריס, מעצב מוכשר וגם זמר. בטריפטיכון המותאם למבנה הייחודי של אחת הפסאדות – הוא מביא שתי מנדלות כשתי עיניים ובמרכזו אינטרפרטציה מרתקת לסמל של ירושלים – האריה מלך החיות כסמל המלוכה לשבט יהודה. המנדלות מעוצבות במחווה לסגנונו הכובש של מונדריאן ולקומפוזיציות שלו באדום כחול צהוב. מונבז משלב את הכתב העברי העתיק כאלמנט דקורטיבי ומעניק קריצה ירושלמית מקומית לסגנונות המערביים הכובשים את הטעם האמנותי.
פומביות לעשייה המתרחשת מתחת לאדמה
תערוכה זו מהווה הזדמנות להוציא החוצה את הפעילות הקדחתנית והחדשנית העוסקת בקידום אמנות יהודית עכשווית של גלריית המקלט (המתקיימת במקלט כפשוטו) ולאפשר הזדמנות ופלטפורמה לאמנים חרדים לפרוץ את תקרת הזכוכית – התערוכה נותנת פומביות לעשיה המתרחשת מתחת לאדמה כמעט עשרים שנה. יתירה מזו למצער, הגלריה אינה מונגשת והיתה זו הזדמנות יוצאת מן הכלל לאפשר לקהלים נוספים שלא יכולים באופן שוטף להיתרם מהעשיה האמנותית של הגלריה ולהיחשף לתוכן ייחודי.
כאן לדוגמא ניתן לראות את דרי בית פינגר שכנים צמודים לגלריה בסיור 'בגובה העיניים'. או אנשי קופת חולים 'מאוחדת' ברחוב הטורים בתור לבדיקות הקורונה העוצרים לדקה של קורת רוח ומחייכים לרגע.
הסיפור המסתתר מאחורי הפסאדה
פסאדוס מצטרפת לסדרת תערוכות ייחודיות של גלריית המקלט באוצרותה של ד"ר נעה לאה כהן כגון פופתודוקס (פופארט אורתודוקסי), גרפידוס- הגרפיטי החרדי, 'חריידי מייד' – תערוכת עיצוב המוצר החרדי, ולפרוייקט הכרזות הבא הקורם עור וגידים בימים אלו בשם 'מלכה היא אסתר' המוקדש לדמותן של נשים מובילות לאורך ההיסטוריה היהודית ומאתגר את החשיבה המורכבת הנדרשת לנושא כזה. כל היוזמות מביאות באופן חזותי את הסיפור המסתתר מאחורי הפסאדה של דמותו של ה'אחר' לכאורה ולמעשה הוא לגמרי 'אח' – ציבור שהוא חלק אינטגרלי מהעושר הישראלי.
מדהימה !!!!!!
Rachel.Gitai