רינת גלבוע היא מאיירת ומעצבת, אוצרת וחברה יקרה שגם אצרה בעבורנו את פרוייקט האיור בכתב העת המודפס של הפורמה.
בליבו של קיץ דביק, כשהיא מג'נגלת בין בית וילדים, עבודה בסטודיו ופעילויותיה בקידום הסצנה היצירתית בירושלים, עצרתי את רינת לראיון על התערוכה "דפוס חוזר" שהיא אוצרת השנה יחד עם עופר גץ.
זה קורה במסגרת פסטיבל אאוטליין "איור ומילים בירושלים" שמתקיים זו השנה השישית בעיר והפך להיות אירוע שיא של מפגש והשראה שכולו איור (ומילים).
משני מאיירים לפסטיבל שלם
אז איך בעצם התחיל שבוע האיור הירושלמי, אאוטליין?
זו השנה השישית של הפסטיבל. הדברים התהוו ביוזמה מהשטח של שני מאיירים ירושלמיים – נועה קלנר ויניב טורם. את היוזמה אימצו וקידמו האגף לאמנויות בעיריית ירושלים, בהובלת הילה סמוליאנסקי, ומרכז אמנות ״ביתא״ – בניהולה של אופירה לבנון.
שבוע האיור התל-אביבי כבר יצא לדרכו באותה עת, ובירושלים – ובכן, אירוע כזה היה צריך לקבל את האופי הייחודי שלו. ואכן, פסטיבל אאוטליין מלווה בסלוגן – ״איור ומילים בירושלים״. בעיר הזו מילים הן חלק מההוויה המקומית. והאיור מתכתב איתן, תרתי משמע.
תוכלי להסביר רגע לקוראים שלנו ששואלים עכשיו את עצמם; מה ההבדל בין ציור לאיור?
אין כאן תשובה חד-משמעית, אלא משהו שצבוע בגווני אפור. לכאורה, אמנות במהותה היא ביטוי חופשי, רעיוני, מופשט, ללא מחוייבות לבריף, לקוח, טקסט או העברת מסר מסוים. ביטוי טהור ובלעדי של האמן.
איור, במקורו, הוא קצת יותר קונקרטי. בין אם האיור הולך יד ביד עם טקסט ובין אם מספר בעצמו סיפור מסוים.
איור טוב נותן סאבטקסט (אולי חתרני), פרשנות ורובד נוסף של הסיפור, אולי אפילו סיפור מקביל. לעומת זאת, איור נשאר שטוח אם הוא הופך להיות נטו המחשה חזותית של התוכן – אילוסטרציה.
יוזמות כמו פסטיבל אאוטליין נותנות במה אמנותית לאיור, ומאפשרים למאיירים ליצור ״לשמה״ – לתת את הפרשנות והסיפור שלהם במסגרת התערוכות השונות.
זה מקצוע די בודד, סוליסטי. המפגש והעבודה על תערוכה משותפת מקדמים שיח, קשרים מקצועיים ושיתופי פעולה, גם בין המאיירים וגם פותח אפיקים לעשייה במסגרת העירונית.
ספרי לנו על התערוכה שאת אוצרת ביחד עם עופר גץ.
פסטיבל אאוטליין כולל השנה 14 תערוכות שמוצגות במרחב הירושלמי, יחד עם אירועי תרבות, מפגשים וסדנאות.
תערוכת המאיירים הירושלמים היא מסורת במסגרת הפסטיבל. ויש בה ייחודיות. המשתתפים הם מאיירים ירושלמים, ותיקים וצעירים, ובעלי סגנונות מגוונים. יש את ה״גרעין קשה״ ובכל שנה מצטרפים מאיירים חדשים. אנחנו מקיימים מפגש מקדים, מה שהתגלה כקונספט מוצלח וקיבל פידבקים מעולים.
יש רצון וצורך במפגש של יוצרים מקומיים. בפרט בתחום שלנו – איור. זה מקצוע די בודד, סוליסטי. המפגש והעבודה על תערוכה משותפת מקדמים שיח, קשרים מקצועיים ושיתופי פעולה, גם בין המאיירים וגם פותח אפיקים לעשייה במסגרת העירונית. קהילה יוצרת.
אז קודם כל קהילה?
כן. השנה, בהשראת נושא התערוכה שלנו ״דפוס חוזר״ נפגשנו לסדנה מקדימה של דפוס בטכניקת ריזוגרף. זו מכונה משנות השמונים שעושה מיזוג היברידי בין מכונת שיכפול לדפוס משי, והיא עושה קאמבק מפתיע אצל אמנים חזותיים לאחרונה שנהנים מהאפשרויות המעניינות שהיא מציעה. (רוצים לקרוא עוד?) השתמשנו בסדנת הריזו כדרך לפתח את הרעיונות הראשוניים שהמאיירים העלו, לצד הערך המוסף של גיבוש בינינו.
איך הגעתם לנושא ״דפוס חוזר״?
נושא הגג של הפסטיבל הוא ”חזרות“. בתהליך פיתוח הקונספט לתערוכה, חשבנו, עופר ואני יחד עם המנהלת הכללית של הפסטיבל, אופירה לבנון והמנהלת האמנותית, נועה קלנר איך אפשר לפתח תת-נושא וגם לבדל את התערוכות השונות זו מזו, תחת אותו נושא גג. באופן אישי מה שעבד בשבילי היה לכתוב את כל המילים, הביטויים והאסוציאציות שהמילה ״חזרות״ מעלה בי. חזרות להצגה, חזרה בזמן, או חזרה הביתה – שיבה, מחזוריות. בין המילים עלה הביטוי ״דפוס חוזר“.
אהבנו את המשמעות הדואלית שהוא נושא בחובו ליוצרים שעובדים עם דפוס. משתתפי התערוכה הוזמנו לאייר פרשנות אישית לנושא, בדגש על הזוית האנושית של דפוסים חוזרים. נוצרה תערוכה שיש בה התבוננות אנושית, כנה, חומלת ולעיתים אירונית – על אותם הרגלים, טקסים, ורצפי התנהגות. דפוסים מנחמים או כולאים, כמו גלגל אינסופי. בתערוכה 15 איורים ו-3 אנימציות gif הממחישות את הלופ החזרתי.
מלופ חזרתי על המסך לגליל נייר מודפס על הקיר
אנימציה בפסטיבל איור!
נכון שזה מתבקש? בשנים קודמות, לרוב יצירות אנימציה הוצגו בתערוכות ייעודיות. הפעם, החלטנו לשלב בתוך תערוכת המאיירים הירושלמים יצירות מודפסות ויצירות מוקרנות אנימטיביות. נושא כמו ״דפוס חוזר״ מומחש באופן מדויק באמצעות קובץ GIF – לופ חזרתי של איור.
מצאתם דרך מאד יצירתית להציג את נושא הדפוס החוזר כבר בצורת התצוגה.
הדרך לפורמט עברה פחות או יותר ברצף המילים הזה – ״חזרות״, ״דפוס חוזר״, ״פטרנים״, ״גליונות דפוס״. אלו מושגים שהיו דומיננטיים בתהליך האוצרות ובמחשבה על הקונספט. לכן, גיבשנו פורמט שיהדהד את הדפוס – גליל אינסופי (כביכול..) שחושף את האיור, אך אין לו נקודת התחלה ברורה. בנוסף, אין גובה אחיד לעבודות – כל עבודה נגללת והגובה משתנה. המאיירים הדהדו את הנושא הזה של החזרתיות והלופ, כל אחד בדרכו.
מה מניע אותך לקחת חלק פעיל כאוצרת?
כמאיירת, הפסטיבל (אגב, כמו כל תערוכה) פותח הזדמנות ליצירה אישית וניסיונית. יש בזה ערך עצום למי שרגיל ביום-יום לעבוד עם לקוחות ובריף ומוצר סופי.
כאוצרת, יש לי הזדמנות למבט רוחבי, וגם לשיח רעיוני עם המשתתפים. התערוכה מתהווה לאיטה, לאורך מספר חודשים. זה מתחיל עם רעיון מופשט, שמתגבש ומעמיק באמצעות הפרשנויות השונות של המאיירים. מתקיים שיח בין האוצרים למאיירים וגם בינם לבין עצמם. והתוצאות – מרגשות.
ועוד משפט על יצירה מקומית – יש עניין ביצירה שנובעת מהמקום. לא רק כי טוב וחשוב לעיר שתהיה קהילת יוצרים ומאיירים, וכי זה מקדם את הסצינה התרבותית-אמנותית בעיר. לתפיסתי, יש כאן רובד עמוק יותר. ״האדם הוא תבנית נוף מולדתו״. זו לא במה מקומית במובן הפרובינציאלי. אלא במה ליצירה שיש בה חיבור להוויה המקומית. ואפשר להבחין בזה באיורים המוצגים בתערוכה.
דפוסים חדשים במבט אל העתיד
מה היית חולמת להביא בשנה הבאה?
אם מדברים על תערוכת ״מאיירים ירושלמים״ – המחשבה לכתחילה היא שנכון לשקף באופן נאמן יותר את האוכלוסיה המגוונת בעיר. להרחיב את המעגלים כך שישתתפו מאיירים מכל חלקי העיר – גם מאיירים מהקהילה החרדית. וזה אתגר.
אמנם פניתי השנה לכמה מאיירים מעולים המשתייכים למגזר החרדי, אך לצערי לא קבלתי מענה. במחשבה נוספת, ייתכן שלא דייקתי באופן הפנייה. למשל, אולי לענות מראש על חששות שעשויים להתעורר באשר לתכנים שיוצגו במקביל. כאוצרת, יש לי שיקול דעת ורגישות באשר לאופן המיקום וההצגה של האיורים. ואפשר לקחת בחשבון אם ישנה רגישות דתית מסויימת ולחפש פתרונות יצירתיים (למשל בבחירת מיקום האיור בתערוכה) כך שיישמר החופש היצירתי וגם יכבד ערכים שחשובים ליוצר.
יוצרים חרדים עשויים לחשוש שהם לא דוברים את השפה התרבותית של פסטיבל, ולכן לא מתאימים אליו.
היופי הוא, שזה המקום למאיירים להביא את עצמם, את העולם ואת השפה שלהם כיוצרים. גם הצופים והקהל שנפגשים עם היצירות המגוונות מרגישים את האותנטיות, כשהיא אכן שם. אין כאן תיוג של מאייר.ת ”חרדי.ת“ או כל מגזר אחר. יש כאן הזדמנות לאייר פרשנות יצירתית-אישית לרעיון, הזדמנות לחשיפה אמנותית והזדמנות להתחבר לעשייה התרבותית בעיר. להכיר ולקבל השראה גם מיוצרים נוספים. זה מקום להביא את עצמך, את המאייר.ת שאת ואתה.
במקביל לתערוכת המאיירים הירושלמים, אליה מוזמנים מאיירים ביוזמת האוצרים, ישנה תערוכה מסורתית נוספת במסגרת הפסטיבל – ״תערוכת הקול הקורא״, שאוצרת בכישרון נעמה להב. זו במה פתוחה לכל מאייר, חובב או איש מקצוע. הזדמנות מעולה בעיני, שכדאי להכיר.
דפוס חוזר
רצפים שונים; מעגלי התנהגות; טקסים מודעים ושאינם; כאלה שרוצים לשבור ולשנות וכאלה
שמבקשים שנשמור אותם בדיוק כפי שהם; דפוס יוצר מרקם, בונה שיגרה ומזמין שינוי.
אוצרים: רינת גלבוע ועופר גץ
משתתפים: תמר אודנהיימר, מיכל בוננו, אורי גולדברג, מנחם הלברשטט, עופר וינטר, אופק
חיים, לירון כהן, תמר לב, נעמה להב, אלעד ליפשיץ, עמשא מנחם, רועי מרגליות, נעם
נדב, אהרון פרידמן, מישל קישקה, לילי ריו, נחלה שטרן, שני שרלו