אליסה אקהרט ודן היגינס הם חלק מצוות של מאיירים רפואיים במרכז למניעת מחלות בארצות הברית (CDC). מאיירים רפואיים עושים שימוש באמנות ועיצוב כדי להעביר רעיונות מושגים רפואיים מסובכים יותר נגישים וקלים להבנה.
כאשר מדובר בנושאים כואבים ומורכבים כמו מחלות ופגמים שונים, קל יותר להביט ולהתמודד עם איורים וסכמות מאשר עם תמונות מפורטות. פעמים רבות, עבודתם כוללת להביא את הבלתי נראה למרכז הבמה, והמקרה של וירוס הקורונה הוא דוגמא מצויינת לכך.
יופי של נגיף
ב – 21 לינואר, יום לאחר שוירוס הקורונה הוכרז לראשונה כמצב חירום, הצוות התבקש ליצור זהות לנגיף החדש, משהו שיתפוס את תשומת הלב של הציבור. המטרה הייתה לייצר דימוי מוחשי, שנראה אמיתי – להפוך את הוירוס לחלק מהמציאות, משהו שאפשר לגעת בו, שאנשים יוכלו להזכר בו כשהם הולכים ברחוב או יוצאים למכולת.
המשימה שאקהרט והיגינס לקחו על עצמם לא פשוטה, בייחוד כשמדובר בדבר שלא ניתן לראות בעין – גודלו של הוירוס עצמו מיקרוסקופי (בגודל של 0.00000001 מ'), והוא חסר צבע.
ההחלטה לשים את הפוקוס על הוירוס עצמו הכתיבה את הקונספט של הדימוי: אם בעבר הם הציגו וירוסים אחרים עם הגורם העיקרי להדבקה, או שהפכו את הסימפטומים למרכז העניינים, אז הקורונה זכתה למה שהמקצוענים מכנים "תצלום יופי" – דיוקן בתקריב של תא יחיד, קרוב ומלא פרטים.
תהליך האיור
שלב הראשון בתהליך, כולל התייעצות ומחקר בשיתוף מדענים, בנסיון להבין איך הוירוס נראה במציאות. נגיף הקורונה, כמו נגיפים אחרים, מכוסה בחלבונים הנותנים לו את תכונותיו. המאיירים השתמשו במודלים תלת-מימדיים של החלבונים המרכיבים את הנגיף כדי לייצג את המבנה נאמנה.
תשומת לב מיוחד קיבלו חלבוני-S, או "חלבוני חוד", המופיעים בתמונה בצבע אדום. לחלבוני החוד תפקיד מרכזי בהתפשטותו המהירה של הנגיף, ובנוסף הם הנותנים לקורונה את הצורה המשוננת המוכרת לנו, וגם זו שנתנה לוירוס את שמו (קורונה=כתר).
הרבה מחשבה הוקדשה לפרטים הקטנים, שכווננו במיוחד כדי לעזור להציג את כובד המשמעות של המצב ולמשוך את תשומת הלב של הצופה.
לאחר מכן, בעזרת תכנה למידול בתלת מימד, המאיירים ערכו ובדקו את הצבעים, הטקסטורות, השכבות השונות, והתאורה. כאן ניתן היה לנקוט בגישה יותר חופשית ואקספרסיבית – "אנחנו חושבים על התכנה כעל הסטודיו לצילום שלנו" סיפרה אקהרט (ראיון לניו יורק טיימס, 01.04.2020).
הטקסטורה שנבחרה אמורה לדמות אבן, במטרה להמחיש את הממשיות של האובייקט, גם ככזה שניתן לגעת בו וגם ככזה שיכול לגעת בנו, והתאורה הריאליסטית הוסיפה צללים דרמטיים. הרבה מחשבה הוקדשה לפרטים הקטנים, שכווננו במיוחד כדי לעזור להציג את כובד המשמעות של המצב ולמשוך את תשומת הלב של הצופה.
בזמן שהמאיירים סגננו את הדימוי, מעצבים נוספים עבדו במרכז למניעת מחלות. הם התרכזו בחומרים נוספים הקשורים לנגיף, – כך שלמעשה, האיור היה צריך להשתלב כחלק מתהליך המיתוג הרחב של הנגיף. לאחר בדיקה של מספר פלטות צבעים, נבחר השילוב המוכר והבולט של אדום על אפור, עם כתום וצהוב כגוונים משניים.
דימוי ויראלי
ההתפשטות המהירה של הקורונה ברחבי העולם תרמה להפצתו מהירה של הדימוי, שזוכה לחשיפה אדירה (ונדירה כשזה מגיע לאיורים מדעיים). התמונה של המאיירים במרכז למניעת מחלות עושה את עבודתה נאמנה, וכחלק מהנסיונות להעלות מודעות ברחבי העולם ולרתום אנשים להשמע להנחיות הדימוי תורגם לווריאציות שונות ומשונות: מפוסטרים ואייקונים, דרך תחפושות וצעצועים ועד לעוגיות ופרוייקטי סריגה.
מצא חן בעינינו במיוחד הפרוייקט של חברת הקהילה, מוריה בר שלום, שניצלה את התקופה האחרונה כדי ליצור סדרת מיני-פוסטרים עם איורים גרפיים שפורסמו בעמוד האינסטגרם שלה. העבודות האלו מדגימות מצויין את הכוח שיש לאייקון הצללית של הוירוס, וכמה הוא אפקטיבי בהקשרים השונים.
מעצבים חיוניים
לדימויים שאנחנו מקשרים לאירועים אקטואליים יש חלק חשוב ביותר בעיצוב הדעה שלנו, וקבלת ההחלטות שאנחנו עושים. תפקידם של המאיירים הרפואיים והמעצבים במרכז למניעת מחלות ובהרבה גופים אחרים חיוני ביותר בגיוס הציבור הרחב ובמלחמה במגפה, מה שמוכיח קלישאות כמו "אין טוב כמראה עיניים".
בדיוק בנקודות הקיצון, כאשר מדובר בנושאים מופשטים או מורכבים כל כך שאפילו המצלמה לא יכולה להם, אנחנו רואים את הכח והחשיבות של עיצוב טוב ויצירתיות.
תודה,
איזה יופי של מאמר ומידע!
מעניין ממש
תודה!
נושא מרתק ורלוונטי. העבודה של מוריה פשוט מעולה!!!
האמת שלא יצא לי לראות עיצוב שבו הנגיף הוצג כאדום, אלא ירוק…