באוהאוס: שפה חזותית של צבע וצורה

התנועת הבאוהאוס נודעת בהשפעתה על אדריכלות ועיצוב מוצר, אך אמנים ומעצבים מכל תחום מסכימים שהיא גרמה להתהוותה של שפה חזותית שלימה. שפה שנתנה את אותותיה בכל תחומי היצירה החזותית.

במאמר זה אני מגישה לכם 'טעימה' מעקרונותיה החזותיים של שפת הבאוהאוס – באמנות, בעיצוב גרפי, בטיפוגרפיה. שילבתי גם הצצה לעולמות עיצוב מקבילים כמו אדריכלות ועיצוב מוצר, כי אין כמו בחינה מולטי-דיסציפלינרית כדי להבין שפה חזותית ולזקק את המסר שהיא מנסה להעביר לנו.

השלמת קריאה >> הבאוהאוס – תנועת עיצוב ששינתה את המאה

הכל מתחיל בצבע ובצורה

תוכנית הלימוד בבית ספר הבאוהאוס נבנתה בצורת כדור. את המעטפת החיצונית הרכיבו שיעורים שנועדו ליצור את ההבנה הבסיסית ביותר של מרכיבי העיצוב – חומר, צבע, צורה.

את לימודי היסוד הללו לימדו הציירים, פול קליי ווסילי קנדינסקי, שתוך כדי למידה והתנסות, פתחו תאוריות חשובות באמנות. תאוריות שהנחילו לעולם את עקרונות האמנות המופשטת.

תאוריית הצבע של פול קליי

כל אמן משתמש בצבע דרך כלשהי. אבל לצייר המפורסם פול קליי, צבע היה סוג של אובססיה.

במסגרת שיעורי היסוד שהעביר קליי בבית הספר הבאוהאוס, הוא פיתח ושכלל את תאוריית הצבע שלו. פרי המחקרים הללו התבטא אחר כך ביצירותיו.

קליי נולד למשפחה מוסיקלית ואף ניגן בכינור בתזמורת של ברן בתקופה מסויימת, אך עזב את המוסיקה בטענה שהיא מדרדרת, ועבר לאמנות.

בתחילת דרכו היה נראה שחסר לו חוש טבעי לצבע. המפנה חל בשנת 1914 בעת שביקר בטוניסיה שטופת השמש ועזת הצבע. הוא כתב ביומניו:

"הצבע אחז בי, ואינני צריך עוד לרדוף אחריו, אני יודע שהוא יאחז בי לנצח. הצבע ואני אחד אנו. הנני צייר."

בקבות החוויה הזו, צלל פול קליי אל המופשט ונסה להבין את מה שראה כרוחני מכל – הצבע.

קליי דיבר בכמה מיצירותיו על 'העייפות' כשיש "יותר מדי לבן" בציור. הוא פיתח תיאוריה של צבעים שנועדה לעזור לאמנים להשתמש בצבע בצורה יעילה ככל האפשר.

בשנת 1920 החל ללמד בבית הספר לאדריכלות ולעיצוב "הבאוהאוס".

הוא הדגים לתלמידיו איך אלמנטים יסודיים באמנות, כמו קוים וצורות גיאומטריות, יוצרים קומפוזיציות מורכבות וסימבוליות. במקביל, פתח קליי את תאוריית הצבע שלו, וכתב אותה בשקדנות במחברותיו. הוא התבסס על תאוריית הצבעים של גתה, אך שכלל והעמיק אותה מאד.

קליי כתב על חשיבות השימוש בצבעים משלימים כדי לאזן זה את זה, ועל 'הקושי' לשלב את הגוונים הנועזים, הלוהטים של צהוב וסגול יחד ביצירת אמנות.

מבקר האמנות הרברט ריד כתב עליו:

"ההצגה המושלמת ביותר של עקרונות העיצוב שנעשתה אי פעם על ידי אמן מודרני… באמנות – קליי תופס עמדה הדומה להבנותיו של ניוטון בתחום הפיזיקה."

לדעתו של קליי, אין להתבסס על צורות מוכנות, ואי אפשר להתחיל ללמוד מהסוף. צבעים וצורות יש לנתח, לחקור ולהבין – מן היסוד. קליי ראה בציור – מעבדה. תהליך של חקירה, גילוי והפתעה. שיעוריו כללו תרגילי חקר והתנסות.

צליל, צורה וצבע - וסילי קנדינסקי

הקשר בין צורה, צבע וצליל מילא תפקיד מרכזי ברעיונותיו של האמן וסילי קנדינסקי ובאופן שבו לימד אמנות.

קנדינסקי, יליד מוסקבה, למד משפטים ועסק כעורך דין ומרצה למשפטים באוניברסיטה. כאשר הוצעה לו משרת פרופסור באוניברסיטה באסטוניה, הוא סירב במפתיע, נטש את הקריירה האקדמית ונסע למינכן להתמסר לציור, והוא בן 30.

קנדינסקי הוקסם מצבע עוד כשהיה נער. צבע שיצא משפופרת היה נראה לו "כמו ישות חיה".

בכתביו מרבה קנדינסקי לדבר על צידם המוזיקלי של הצבעים. בציוריו הוא מחבר בין מוזיקה לצבע, שואל מושגים מתחום לתחום ומקביל את הצבע לקליד, את הנשמה – לכלי הנגינה, ואת האמן – לנגן.

בעיניו דומה הצבע הצהוב, הארצי, הזועם – לחצוצרה, בעוד הכחול הבהיר – עמוק, נכסף, פנימי – דומה לחליל, ואילו את אחיו הכחול הכהה -לצ'לו. את האיזון ביניהם מסמל הירוק – שמשדר שלווה פנימית, פאסיביות, והנאה עצמית. קנדינסקי משווה אותו לכינור.

בקיץ 1922 מונה וסילי קנדינסקי למורה בבאוהאוס.

התייחסות של צבעי יסוד – צהוב, אדום וכחול – לצורות גאומטריות בסיסיות – משולש, מרובע ועיגול – נגזרת מתורת הצבעים והצורות שפיתח קנדינסקי והיתה לסמל של המסחרי של הבאוהאוס.

לזלו מוהולי-נג'י

אחד מהמאסטרים של הבאוהאוס, המקושר בצורה הישירה ביותר לעיצוב גרפי הוא לזלו מוהולי-נג'י.

מעצב רב תחומי, יהודי, ממוצא אוסטרו-הונגרי, מוהולי-נג'י היה דמות חלוצית בתחומים כמו צילום, טיפוגרפיה, פיסול, עיצוב תעשייתי והדפס. חבריו היו ברובם אדריכלים, איתם עבד בבאוהאוס.

מרחב ההתמחות של מוהולי-נג'י וניסוייו הבלתי פוסקים באמצעי המדיה השונים, בהחלט מעוררי השראה. אל תשכחו שהוא עשה את כל אלה על רקע עוין ליהדותו.

במאמר זה בחרתי להתמקד בעשייתו הבולטת בתחום שרלוונטי ביותר לגבנו – הטיפוגרפיה, עמוד ספרים ופרסום, תוך שילוב אהבתו הנסיונית לצילום.

תרומתו הגדולה ביותר לבית הספר היו עיצוביו לסדרת ספרים על עקרונות הבאוהאוס, שהוציא המוסד. אהבתו לחידושי המודרנה הובילה אותו להתמקד בביטויים חדשניים של יצירה חזותית כמו עיצוב פוסטרים וטיפוגרפיה. מה שהוביל לתאוריית הטיפו-פוטו – שילוב של טיפוגרפיה ותמונה – הנכס המרכזי של פרסום בן ימינו.

כאשר הוקם 'הבאוהאוס החדש' בשיקאגו (1937) נבחר איש הרנסאנס, מוהולי-נג'י לעמוד בראשותו.

הרברט באייר וטיפוגרפיית באוהאוס

המומחה הראשון לטיפוגרפיה בבאוהאוס היה הרברט באייר. השתתפותו הובילה לפיתוח גופן בסגנון באוהאוס, שנקרא 'יוניברסל'. יצירה שלא הושלמה בזמנו.

הפונט הושלם רק בשנת 1969 כדי ליצור גופן בשם 'באוהאוס'.

פשטות הגופן תמכה באידיאלים של הבאוהאוס. ביטול הסריפים תאם להפליא לעקרונות 'צורה נובעת מפונקציה' ויצר מראה שונה בעליל מהפונט הגרמני האליטיסטי שהיה נפוץ בשעתו, Fraktur.

ברמה העקרונית, דגל בית הספר בעקרון האוטופי של הנגשת עיצוב מעולה להמונים. המעבר לגופן בהיר וקל לקריאה (לעומת ה- Fraktur המסורבל למראה), הפכה כל כיתוב למעשי, קריא ושימושי לחברה, ובכך יישם הלכה למעשה את רעיונות התנועה.

אדריכלות באוהאוס - העיר הלבנה

לא נוכל להשלים כתבה על השפה החזותית של הבאוהאוס, בלי להתייחס לביטויה באדריכלות ובעיצוב המוצר.

עקרונות הבאוהאוס פרחו ביישוב העברי בארץ ישראל, והם מתבטאים עד היום בצורה מודגשת, באדריכלות המקומית בכלל, והתל אביבית בפרט.

אדריכלים ישראלים נודעים היו בוגרי הבאוהאוס, ועוד אדריכלים יהודיים אחרים שהגרו לארץ מגרמניה, וסייעו בתכנונה ובבנייתה.

הפרודקטיביות של בניה מהירה ויעילה, היתה רכיב חיוני בבואם 'לברוא' עולם חדש, והסגנון התכליתי וחף מקישוטים התאים לרוח החלוציות והפשטות שרווחה בעם היושב בציון.

בשנת 2003 הוכרזה העיר הלבנה של תל אביב כאתר מורשת עולמית לסגנון האדריכלות הבינלאומי. בספטמבר יפתח מחדש בית ליבלינג המשופץ בתל אביב, שישמש כמרכז הבאוהאוס בעיר.

באוהאוס בעיצוב מוצר

בתחום עיצוב המוצר, מוכרים עד היום כסאותיו האייקונים של המעצב ההונגרי-יהודי, מרסל ברוייר, שהיה בין צוות המורים בבאוהאוס.

הכסאות של ברויר מעוצבים ונמכרים כיום על ידי מותג העל Knoll, כמו רהיטיו האייקונים של לודביג מיס ון דה רוהה, מעצבת הטקסטיל אנני אלבס ועוד.

עוד מוצרי באוהאוס אייקונים רבים, זוכים למהדורות עדכניות ולתהילה מסחרית מחודשת, הודות לחגיגות ה-100 שנה ולקמבק של הסגנון העיצובי הזה.

כמה שנעמיק, לא נוכל להתחיל לכסות את האמנים, העבודות, התיאוריות, הפרקטיקות והשינויים שהפעיל בית הספר הבאוהאוס בראשית המאה העשרים.

במקום זאת, ביקשתי רק לגעת בכמה מהנושאים, השיעורים, העקרונות והמאסטרים – מהם נוכל ללמוד מושג או שניים לעיצוב מעולה בן-זמננו.