אז מה אתם עושים?
שלושה סטודנטים נסעו איתי דרך קבע בימי ראשון מהקיבוץ לאזור המרכז. "ומה את עושה בתל אביב בימי ראשון?" שאל אותי אחד מהם. סיפרתי להם שאני מלמדת עיצוב גרפי סטודנטים לתקשורת חזותית. "סליחה שאני שואל, אבל יש לי דודה מעצבת גרפית ואני עדיין לא מבין – מה אתם עושים חוץ מלבחור פונטים?". "זאת שאלה מצויינת".
החמאתי לו כדי להרוויח עוד כמה שניות לחשוב על זה. אחר כך הסברתי שגם את הפונטים מישהו היה צריך לעצב, שגם לבחור אותם צריך לדעת איך, ושיש פרויקטים מורכבים שאף אחד לא יעשה לבדו או שיעדיף לשלם למישהו שיעשה את זה מהר יותר ויפה יותר ממנו. זאת היתה שאלה תמימה של צעיר בן 18, אבל זאת גם שאלתם הקיומית של המעצבים הגרפים המקצועיים – אלו שזו פרנסתם העיקרית, לחם חוקם.
סליחה שאני שואל, אבל יש לי דודה מעצבת גרפית ואני עדיין לא מבין – מה אתם עושים חוץ מלבחור פונטים?"
"זאת שאלה מצויינת"
בימינו, כשבכל בית לפחות מחשב אחד ונגישות לאינטרנט, זה לא יהיה מופרך להניח שאותו חייל צעיר ובני גילו נחשפו לתוכנות עריכה, לתוכנות עיצוב, לתוכנות טיפול בתמונות, לכלים גרפיים שונים במהלך לימודיהם בבית הספר. מהכרות עם האחיינים שלי שבגילאי בית ספר שונים אני יכולה לומר בביטחון שרבים מהם נדרשו מגיל צעיר לעצב מצגות, קליפים ועבודות מודפסות.
הם למדו מסרטוני יו-טיוב איך לבצע פעולות מורכבות, שאולי לא הצליחו להבין לבד מהממשק המאוד אינטואיטיבי ונגיש של התוכנה. הם מצאו והשתמשו במאגרי תמונות חינמיים, בתוכנות ואפליקציות חינמיות שמאפשרות עריכה עיצובית – לחתוך, לסובב, להכניס כיתוב, להפעיל פילטר – הרי אפילו אפליקציית הצילום הבסיסית בטלפון מאפשרת להם לעשות זאת.
אלו שהתחום מושך אותם במיוחד מעמיקים את הלמידה באמצעות קורסים מקוונים, סרטוני ההדרכה של התוכנה, שיעורים פרטיים או קורס מזורז בן כמה חודשים. המוכשרים בעלי האמביציה מקדמים את עצמם ברשתות החברתיות או באמצעות אתר, אותו עיצבו ואכסנו דרך חברות כמו WordPress או wix. הם מבססים את האתר שלהם על תבנית עיצוב מרשימה שהתוכנה מציעה להם על פי הצרכים המדויקים שלהם והם אפילו לא יתבקשו לשלם על השרות הזה אגורה אחת שחוקה.
רובם מעצבים גרפים מדופלמים עם סטנדרטים גבוהים כבר בגיל 18 וגם אם ירצו לעבוד כמעצבים גרפים – ירגישו ביטחון גבוה לעשות זאת בעצמם מבלי ללכת ללמוד את המקצוע.
פתרונות טכנולוגיים
התקשורת החזותית סביבנו נהיית יותר ויותר דיגיטלית וגם יותר ויותר נדרשת. אבל לצד הצורך הגובר במעצבים גרפיים, עולים וצומחים גם הפתרונות הטכנולוגים. אלו מנגישים את הנראות המטופלת והחשיבה התקשורתית לכל משתמש, ומייתרים עבודות רבות של מעצבים גרפים שהתפרנסו יפה מעשייתן.
אפליקציות ואתרים מציעים שירותי עיצוב בחינם או במחירים מגוחכים. באמצעות תבניות עיצוב מוכנות או בינה מלאכותית מייצרות תוצרים גרפים, מלוגואים ועד אתרים, שלא יביישו אף מעצב ותיק ומוכשר.
אפליקציות ואתרים מציעים שירותי עיצוב בחינם… שלא יביישו אף מעצב ותיק ומוכשר. שאר המעצבים הגרפים מוצאים עצמם יותר ויותר נלחמים על מעמדם המקצועי ועל השכר הראוי באמת עבור עמלם.
מעצבים מעטים עובדים כמעצבי תבנית או עוזרים לבנות את התשתית העיצובית שהבינה המלאכותית תעשה בה שימוש, כשזו תחבר בין הסגנון שבחר המשתמש, עם השם שהכניס לחלון הכתב, והסמל שבחר ממבחר הסמלים כדי ליצור לו את הלוגו המושלם, וכל זאת בפחות מחצי שעה וללא עלות כלל.
שאר המעצבים הגרפים מוצאים עצמם יותר ויותר נלחמים על מעמדם המקצועי ועל השכר הראוי באמת עבור עמלם. מגמגים מול טיעונים כגון "האחיין המוכשר שלי עושה את זה יותר מהר" או "אז תגיד לי מה בעצם כבר עשית כאן?" טענות של לקוחות צודקים שקשה להתווכח איתן.
עיצוב גרפי או תקשורת חזותית?
אם במקור עיצוב גרפי, נוצר כדי להכשיר בעלי מקצוע להמיר רעיון לכדי תוצר שניתן לעבד במכונות הדפוס – הרי שהאתגר המקצועי היום נע במרחבים חדשים שהם מעבר לפרקטיקה עצמה. עם השנים השתנתה הכותרת המקצועית במוסדות האקדמיים ל"תקשורת חזותית", מתוך הבנה שהמקצוע דורש מיומנויות נוספות מעבר לאלו הנדרשות כדי להכין לדפוס.
תחת ההגדרה החדשה מעצבים קיבלו כלים בסיסיים בהבנת עולם התקשורת, הפרסום והשיווק ובכך הניחה בידם, לכאורה, מיומנות מקצועית נוספת. בוגרי המחלקות לתקשורת חזותית מוקמו במקום שונה מגרפיקאים שלא למדו באקדמיה אך ידעו לעשות את העבודה.
עם השנים ההגדרה "תקשורת חזותית" נתנה למעצבים הגרפים… מיומנות מקצועית נוספת… כך נוצרה ההפרדה הפיקטיבית בין מעצבים – הוגי תוכן, לגרפיקאים – שעמלים על הביצוע.
עם התעצמותן של הרשתות החברתיות גם עולם התקשורת, כפי שאנחנו מכירים אותו, משתנה בקצב מסחרר. ההכשרה המקצועית השמרנית של עולם התקשורת לפי חלוקה לעיתונות, אתרים, טלוויזיה, פרסום… נהיתה פחות רלוונטית ללקוחות המקצוע שצריכים הכל מהכל ומוצאים את הכישרונות במקום שההצלחה שלהם מקבלת ציון גלוי מקהל היעד – ברשתות עצמן.
ככה אמן חזותי רב תחומי, כמו רועי כפרי שמשחק, כותב, מלחין, מצלם ועורך את יצירות הוידאו שלו, מגיע לפרסם מוצר דגל כמו "מילקי" עבור תאגיד מזון גדול כמו שטראוס. ממקור פנימי בשטראוס אני גם יכולה להגיד שהוא גם קיבל חופש אמנותי לא מבוטל כדי לעשות זאת ולצד השכר המכובד.
תנאי המשחק השתנו
הבידוד הכפוי שחווה העולם בעקבות הקורונה מעלה ומעצים את המשבר המקצועי שעובר על התחום שלנו. בקבוצות מעצבים גרפים בפייסבוק מופיעים יותר ויותר פוסטים של יוצרים ויוצרות שניצלו את הפנאי כדי ללמוד תוכנות ומעוניינים לעבוד בתחום. אנחנו, המעצבים שרוצים להתפרנס בצורה מכבדת מעבודתנו – צריכים להבין שתנאי המשחק השתנו, ולחפש להתמקצע בתחומים נוספים כדי לבדל את עצמנו ולהצדיק את השכר שהיינו מעוניינים לגבות.
אחת הדרכים המרכזיות לעשות זאת היא להתמקצע בהבנה מעמיקה יותר של התהליכים, בהכרה מעמיקה יותר של הטכנולוגיות. לפתח ולחדד שפה עיצובית אישית, ייחודית. להעמיק למידה והכרה בעולמות התוכן שמעניינים אותנו והיינו רוצים לעבוד בהם. להשקיע זמן בהתפתחות אישית במרחבים שמעבר לתוכנה עצמה – כדי שנוכל להציע שירות שהעיצוב הגרפי הוא רק הכלי שבאמצעותו אנחנו מספקים אותו.
הקדמה הטכנולוגית, כמו במקצועות רבים לאורך ההיסטוריה, מאיימת גם על המקצוע שלנו, רק שבניגוד למקצועות רבים – לא מפניי שהיא מייתרת אותו – אלא דווקא בגלל שרמת הנחיצות בו עולה
הקדמה הטכנולוגית, כמו במקצועות רבים לאורך ההיסטוריה, מאיימת גם על המקצוע שלנו, רק שבניגוד למקצועות רבים – לא מפניי שהיא מייתרת אותו – אלא דווקא בגלל שרמת הנחיצות בו עולה, ופתרונות היישום נהיים נוחים ונגישים לכל דורש, ולא רק לבעלי המקצוע.
פעם, כשהייתי עורכת גרפית בעיתונות – הייתי מבלה לילה שלם כדי לשלוח קבצים לבית הדפוס, להמתין להעתק השמש, לאשר כל עמוד בנפרד… כך עד עלות השחר. הספקתי להישאר בתחום מספיק זמן כדי לראות גם איך הטכנולוגיה צמצמה משמעותית את זמן סגירת העיתון לדקות ספורות.
את הזמן שמתפנה בביצוע העבודות הלקוח מצפה לראות בעבודה שהוא מקבל. הוא יכול לבוא לידי ביטוי בפרטים הקטנים, בעושר גרפי אבל גם בחידוד התוכן, בחיפוש הפתרון המדויק ברמה הטכנולוגית והעיצובית, ביצירת מוצר ייחודי ואחר. להעניק ללקוח ערך מוסף גבוה מהבחירה לעבוד דווקא עם אדם אנושי, רצוי אחד כזה שיהיה מוכן לשלם עליו הרבה.
מרחבי התמקצעות
באופן שאני רואה את עולם העיצוב היום אני מזהה שלושה מרחבים שונים שאנו, מעצבים גרפיים, יכולים להתמקצע בהם (בו זמנית או כל אחד בפני עצמו), בהתאם לאישיותינו ויכולותינו כפי שהינו רוצים שתבוא לידי ביטוי בעבודתנו המקצועית:
תחום הפתרונות
ההתמחות בתחום הפתרונות מנצלת את החשיבה היצירתית ואת האמפטיה והרגישות של המעצב להציע פתרונות לבעיות שעיצוב טוב יותר יכול לפתור. מרחב הפתרון דורש הקשבה, התבוננות, מחקר וחשיבה יצירתית ולא תמיד מגיע לשלב הביצוע הסופי של תוצר גרפי אחד ברור.
התמקצעות בעיצוב ממשקים, UX/UI היא דוגמה להתמקצעות שהיא במרחב הפתרון. כך גם חשיבה עיצובית (Design thinking) – שעוסקת בתהליכי מחקר וסיעור מוחות לפתרון בעיות. תחום נוסף שעולה בשנים האחרונות הוא עיצוב שירות – שמתמחה בהתאמת המוצר לשירות שהוא אמור לספק.
מרחב התוכן
מרחב נוסף שהדרישה בו הולכת וגדלה למעצבים בעלי יכולות מרובות הוא – מרחב התוכן. השיווק ברשתות החברתיות מעלה יותר ויותר דרישה למעצבים שגם יוצרים תוכן או יוצרי תוכן שהם גם מעצבים אבל לא רק.
בעלי מקצוע רבים מעדיפים לעבוד עם מעצבים שמבינים את השפה המקצועית שלהם, שידעו לזהות את הדימויים ששייכים לעולם שלהם ומה עיקר ומה טפל. עולם התוכן מתאים למעצבים כותבים/ קוראים. מרחב התוכן הוא גם המקום לנצל אהבה לתחומים שלא קשורים בהכרח לעיצוב ולהעמקה בהם.
מרחב הביצוע
רחב הביצוע הוא המרחב, שבמובן מסוים, הביא אותנו למקצוע מלכתחילה – היצירה והביטוי האישי. יצירת שפה אישית, עמלנות, השקעה בפרטים הקטנים שמייחדת את היד הספציפית של המעצב.
עבודת יד מוקפדת, שימוש בחומרים, יצירה מרובת פרטים – כל ביטוי חזותי שמנכיח את ההשקעה, את הייחודיות, שמעלה את העבודה לדרגה של יצירת אמנות – גם אם לא תוצג בגלריה ותופץ באלפי עותקים.
פוסט מעשיר ביותר
פתח לי כמה נקודות למחשבה…
תודה!
כתבה מעולה
תודה!
איזה כיף! תודה.
עברו שלוש שנים מאז הפוסט הזה ולקבל פרגון כזה ועוד ביום ההולדת שלי… ריגשת.
מוזמן לקרוא עוד בבלוג הפייסבוקי שלי ״התמונה להמחשה״ בו אני כותבת על אתיקה בתקשורת חזותית.
https://www.facebook.com/for.illustration.purposes?mibextid=LQQJ4d
שירלי, המאמר שלך רלוונטי מאי פעם, לא? 🙂
ותמיד מוזמנת לכתוב לנו עוד
מחכות לך
בשמחה! דברי איתי