כשמעצב גרפי עושה שימוש בפונט – מתקיים הסכם-לא-כתוב בינו ובין מעצב האותיות. המעצב הגרפי סומך על אותו מעצב האותיות שאותו פונט בו הוא משתמש – הוא פונט שעשוי כהלכה, גם אם אותו מעצב גרפי לא יודע להסביר בדיוק-בדיוק מהם אותם מאפיינים שעושים אותו כזה.
ובכל זאת, כשאנחנו כמעצבים באים לבחור פונט, על אילו פרטים ניתן להסתכל ואילו כלים עומדים לרשותנו כדי לנסות ולהבין אם הפונט שמולנו עשוי כהלכה, או… שלא בטוח. אז בכתבה זו אציג בפניכם מספר כלים פשוטים דרכם תוכלו להתבונן על פונטים ולהעריך אותם.
לפני שאני מתחיל, חשוב לי לציין כי בסופו של דבר הכלים האלה הם בסיסיים וכלליים ביותר, ולפעמים היופי נמצא דווקא בחריגה מן הכלל (למשל, בתואר השני למד איתי מעצב איטלקי, Alessio D'Ellena, שהיה משתמש המון ב-Arial, שזה פונט שמעצבים גם בארץ וגם בחו״ל די אוהבים לשנוא. אז הוא היה מעצב כל כך טוב וחכם – שזה איכשהו עבד לו. והוא היה גורם לזה להראות טוב. אבל אל תנסו את זה בבית).
א. ריווח
הדבר הראשון עליו אני ממליץ להסתכל הוא הריווח של הפונט.
איך בוחנים ריווח של פונט? זה מאד פשוט. לוקחים טקסט שכתוב בפונט, לפחות משפט אחד שלם, בוחרים כל פעם רצף רנדומלי של 3 אותיות, מתמקדים אך ורק בהן, ובודקים האם האות האמצעית אכן נראית לנו באמצע.
האם כמות הלבן שיש מצד ימין מרגיש שווה לכמות הלבן שיש בצד שמאל.
יש לציין שכלל זה יהיה פחות רלבנטי עבור אותיות חריגות כמו ר׳ ד׳ ל׳ י׳, בהן מבנה האות מאלץ את כמות הלבן להיות גדולה יותר בצורה משמעותית, אבל עבור רוב האותיות הכלל הזה אמור להתקיים.
ב. רוחב
מבחן נוסף הוא רוחב האותיות.
פונטים שונים באים במידות רוחב שונות, והמבחן יהיה באמצעות השוואה בין האותיות. אין בעיה שפונט יהיה מאד רחב או מאד צר. אבל אנחנו נרצה מצדנו לוודא קונסיסטנטיות. שכל האותיות מתאימות זו לזו.
אז איך בודקים את זה?
נבדוק קשרים בין קבוצות אותיות שונות. למשל נביט על ח׳, ה׳, ת׳ ו-ם׳ וננסה להעריך כמה לבן יש בתוך האות. אם אחת תראה לכם בצורה משמעותית יותר רחבה מן האחרות זה דבר שצריך להוות תמרור אזהרה.
קבוצות אותיות נוספות יכולות להיות:
ב׳ ו-כ׳
ר׳ ד׳ ו-ך׳
ס׳ ו-ם׳
אלה הן קבוצות כלליות, שככל הנראה יהיו רלבנטיות בכל הפונטים בעברית. אבל תרגישו חופשיים להמציא קבוצות נוספות על פי העיצוב עצמו.
ג. משקל
לאחר בדיקת הרוחב של האותיות, אנחנו נרצה לוודא שגם המשקל קונסיסטנטי.
דרך טובה לבדוק האם משקל הפונט הוא אחיד היא להדפיס עמוד איי4 עם טקסט בפונט, לתלות אותו על הקיר, להתרחק קצת, לצמצם את העיניים, ולראות אם יש אותיות שקופצות לנו כי הן יותר שחורות מאותיות אחרות.
המבחן הזה חשוב במיוחד עבור פונטים המיועדים לקריאה ממושכת של טקסטים ארוכים.
ד. ערכים אסתטיים
דרך נוספת להעריך האם פונט עשוי כהלכה היא לנסות לשאול את עצמנו האם כל האותיות נושאות על גביהן את אותם הערכים החזותיים.
הסתכלו על טקסט שכתוב בפונט, לפחות משפט אחד, ונסו לדמיין אם הוא היה שחקן קולנוע, איזה גוון-קול היה לו, ואילו הוראות בימוי הוא קיבל מן הבמאי. האם הוא מדבר בטון תקיף? או דווקא עדין? האם הוא צועק? או לוחש? יש לו קול עמוק? צפצפני? האם הוא מדבר ברור? או דווקא בולע את המילים? הוא רציני? או צוחק?
אחרי שיש לכם את הדמות הזו בראש, הסתכלו על מילים בודדות, ותשאלו את עצמכם האם כל מילה בודדת נושאת עמה את הערכים החזותיים, והאם זה קונסיסטנטי. אם אתם מרגישים שאותם ערכים חזותיים מופיעים בכל מילה ומילה, לא משנה אם זו מילה מורכבת כמו ״אנציקלופדיה״, או מילה פשוטה פשוטה כמו ״יוון״ – אז מצוין. כי חלק ממה שאנחנו מצפים מפונט טוב זה שלא משנה מה נכתוב – זה יעבוד, וייראה טוב.
ה. מי עיצב את הפונט? ומתי?
התחלתי את הכתבה כשדיברתי על הסכם-לא-כתוב בין המעצב שמשתמש בפונט, והמעצב שעיצב את הפונט. אז אמנם זוהי אינה דרך מקצועית, אלא פרסונלית, אבל אני רוצה להציע לכם לעשות את שיעורי הבית, ולבדוק עם מי אתם עורכים את ההסכם-הלא-כתוב הזה.
עיצוב אותיות זוהי מלאכה מורכבת, בה מעבר לציור אותיות יפות – ישנם שיקולים הנדסיים, מערכתיים, תכנותיים, אילוצים וויתורים כואבים. לפעמים מעצב אותיות מנוסה יעדיף להתפשר מעט על צורתה של אות מסוימת, על מנת שהיא תתאים יותר טוב לאותיות אחרות. הרי עדיף לאין שיעור מצב בו פונט ייצור מילים יפות, מאשר שהאותיות עצמן תהיינה יפות.
אז אם אתם ניצבים מול פונט שאתם לא מכירים – אני ממליץ לכם לנסות לברר מי המעצב שיצר אותו, באיזה שנה, מה הרקע המקצועי של אותו מעצב ומדוע עיצב את הפונט – ולהחליט האם אתם סומכים עליו, והאם אתם נותנים בו את אמונכם.
זה רלבנטי במיוחד בפונטים בשפות אותן אנחנו לא יודעים לקרוא, או איננו חלק מסצנת העיצוב הגרפי.
אם עלי לבחור פונט בערבית או באנגלית, אני בדרך כלל לא אדע להבדיל ולומר האם פרט שנראה בעיניי מיוחד הוא מוזר-בקטע-טוב, או סתם מוזר. אם אדע שאני משתמש בפונט שעיצב מעצב אותיות בעל ניסיון-רב, השכלה אקדמית, מוניטין גבוה ושהוציא פונטים בחברות בינלאומיות גדולות ומוכרות – אוכל להיות יחסית-בטוח שההסכם-הלא-כתוב שערכתי איתו הוא עסקה טובה. אם אשתמש בפונט שעיצב מישהו לא מוכר – אני בתור מעצב לוקח סיכון מסוים, שאולי העבודה הרצינית שעשיתי תתפרש ע״י הקורא כאילו היא כתובה בקומיקס-סנס (:
סיכום
אמנם אנחנו במקצוע בו יש הרבה מאד הפוך-על-הפוך, ומעצב טוב שעובד עם פונטים לא-טובים עשוי להצליח להוציא גם מהם מטעמים, ומצד שני למעצב לא-טוב גם הפונטים הכי טובים בעולם לא יעזרו – אבל בסופו של דבר זה התפקיד שלנו כמעצבים לדעת איזה מוצר אנחנו נותנים ללקוח שלנו, ומאילו חומרי גלם הוא עשוי, ומאיזה איכות. מקווה שנתתי לכם כלים חדשים להתבונן ולהעריך פונטים, ושעשיתי לכם חשק, לפני בחירת פונט לפרויקט הבא שלכם, לתת עליו עוד עין, מנקודת מבט ביקורתית יותר.
ו.ו.א.ו.
האמת, שקראתי את המאמר הזה כמה פעמים וכל פעם נהניתי בזוית אחרת.
והפעם הרגשתי שאני חייבת לכתוב תגובה.
רלוונטי. מלמד. שנון. חכם. ואפילו קומיקסי.
תודה!
ממש מחכה להמשך הסדרה.
אורית את משמחת אותנו מאד. מקווים להמשך בקרוב!